הוקאידו, הטבע הפראי של יפן

לב הכפרי של הוקאידו, גבעות מתגלגלות ושדות חקלאיים שנראים כמו שמיכת טלאים עד האופק. בקיץ הגבעות מתכסות בסגול הלבנדר, ובכל השנה אפשר לעצור בבריכה הכחולה (Aoiike) שליד ביאי, מים בגוון תכלת לא אמיתי שנוצר ממינרלים טבעיים. אזור שנברא כדי לנסוע בו לאט וברכב.

אחד האגמים היפים ביפן, אגם מכתש שמוקף בקירות תלולים. המים שלו צלולים בצורה נדירה, ובבקרים רבים, בעיקר בתחילת הקיץ, ערפל לבן נח על פני המים ונותן למקום אווירה כמעט מסתורית.

חצי אי בקצה המזרחי של האי, אתר מורשת עולמית של אונסק״ו. השם פירושו בשפת האאינו קצה העולם, וזו בדיוק התחושה. טבע פראי כמעט בלי כבישים, דובים חומים שמסתובבים חופשי, ומסלולים בין חמשת אגמי שירטוקו.

גם מכתש גדול בדרום האי, עם איים קטנים במרכזו והרי געש פעילים סביבו. על שפת האגם שוכנת עיירת מעיינות חמים, ובקיץ יש זיקוקים מעל המים כמעט מדי ערב. אחד הנופים הרגועים והיפים של הוקאידו, ואחד האגמים שכמעט לא קופאים גם בחורף.

עיירת המעיינות החמים המפורסמת ביותר בהוקאידו. במרכזה עמק הגיהינום (Jigokudani), מכתש געשי שמעלה אדים וגופרית ומזין את כל בתי המרחץ בעיירה. השדים האדומים והכחולים הם סמל המקום, ומי שאוהב אונסן אמיתי, כאן הוא בבית.

הבירה של האי וגם הבטן שלו. פארק אודורי במרכז, רובע הבילויים סוסוקינו, נוף לילה מהר מויווה, ושוק הדגים ניג׳ו לארוחת בוקר ימית. בחורף העיר הופכת לבמה של פסטיבל השלג.

עיר נמל קטנה ויפה עם תעלה היסטורית, רחוב סאקאימאצ׳י עם חנויות זכוכית ותיבות נגינה, ורובע סושי מהמשובחים באי. בלילות חורף נדלקים בה נרות שלג לאורך התעלה.